ציסטאין Cysteine היא חומצת אמינו לא חיונית מכילה גפרית, מה שהופך אותה לנוגד חימצון טוב. היא מסונתזת בגוף מ-מטיונין ומ-סרין. חומת האמינו ציסטאין מאוד בלתי יציבה ומומרת לציסטין Cystine. בשעת הצורך הציסטין יכול להפוך חזרה לציסטאין. הציסטאין נחוץ למטבוליזם של קו אנזימים, הפרין, ביוטין וחומצה אלפא ליפואית. ציסטאין חשוב לתהליכים רבים, וביניהם ליצירת הקרטין החשוב לשיער, לעור ולציפורניים. מקורות במזון: שום, בצל, ברוקולי, ביצים, פלפל. עופות, חיטה.
תפקידים ביולוגים ושימושים רפואיים של ציסטאין:
נוגד חמצון – דטקוסיפיקציה של הגוף, כי ציסטאין מכיל גפרית. הוא מרכיב של טאורין יחד עם מטיונין. הוא מרכיב בגלוטתיון הידוע כמנטרל רעלים. מגן על המוח והכבד מסמים, אלכוהול ושאר תרכובות או תרופות.
עור – ציסטאין נחוץ לעור בריא, לייצורו של קולגן, המשמש למרקם ולגמישות העור. זוהי הסיבה שציסטאין נמצא הכי הרבה בביתא-קראטין (מולקולות קראטין הם הדברים שיוצרים שיער, ציפורניים וכו’, ומספקים עור בריא. קראטין Creatinee הוא חלבון שלרוב נוצר ומאוחסן ברקמות עור).
נשירת שיער – דיאטות ותזונה דלה בגופרית, הן מהגורמים לאיבוד שיער. מינון תחילתי עד 5 גרם ליום.
מערכת העיכול – מחזק את הריפוד ההגנתי של הקיבה והמעיים בכדי למנוע נזק ממוצרים שאינם רצויים בגוף.
נ- אצטיל ציסטאין – NAC
NAC היא נגזרת מתקדמת ופעילה יותר של ציסטאין. מגבירה את יכולת ההגנה של הכבד מפני נזקי רדיקלים חופשיים, מתכות כבדות וחומרים מסרטנים ע”י העלאת רמות ה- גלוטתיון.
תפקידים ושימושים של NAC:
מערכת החיסון: N-אצטיל-ציסטאין הוא חומר מוצא לייצור גלוטתיון, שהוא נוגד חמצון טבעי מעולה, מטבוליט מרכזי להאטת תהליך ההזדקנות, מגביר פעילות מערכת החיסון. מונע מחלות קשות: מחלות לב, סכרת, דלקת מפרקים, פרקינסון, סרטן.
להגברת יצור הגלוטתיון (חשוב מאוד במחלות קשות), הדרך הפשוטה ביותר היא לקחת תרסיסיס גלוטתיון שמוכח מחקרית להעלות את רמתו ביותר מ-10% תוך 7 שעות. בנוסף, ניתן להוסיף: NAC 3 גרם, גליצין, גלוטמין 3 גרם, סלניום 300 מק”ג, 100 מ”ג של B2 ו- 200 מ”ג של B6 . בנוסף יש תוספים שמעלים את הגלוטתיון בדם: פיקנוגנול, זרעי ענבים, אוכמניות, כורכומין ליפוזומלי. חשוב להוסיף נוגדי חימצון: ויטמין C, ליפוזומלי ביופלבונואידים, קרוטנואידים, טוקופורולים וטוקוטרינולים (ויטמין E מתקדם עם 8 מרכיבים), חומצה אלפא ליפואית פעילה ביולוגית (ראלא) 2400 מ”ג, רצוי לשלב גם עם פורמולת צמחי מרפא.
ריאות – NAC מסייע בפירוק והוצאת ליחה, מקל על השיעול, ההצטננות, אסטמה, ציסטיק פיברוזיס.
סילוק רעלים (דטוקסיפיקציה) – מסייע במצבי אי ספיקת כבד שנוצרת מהרעלת פראצטמול (אקמול) ותרופות רבות אחרות. מנטרל רעלים רבים, מסייע בהרעלת סמים, והצטברות מתכות כבדות – מתכות רעילות.
מערכת העיכול – לטיפול בדלקת מעיים כיבית – קוליטיס, מחלת קרוהן. כי קיים חוסר בגלוטתיון.
התקף לב – חוקרים אוסטרלים מצאו כי בטיפול בהתקף מתפתח, מינון גבוה (של עד 15 גרם), מפחית בהרבה את הנזק לשריר הלב. עוזר לטפול בקרישי דם 1.
לב וכלי דם – שיפור בתמונת שומני הדם, ביחסים של כולסטרול. מוריד את הסיכון למחלות לב וכלי דם, כתוצאה מהורדת רמת הליפו-פרוטאינים. מינון 2-4 גרם ליום.
אי ספיקת לב גדשתית – אפשר לקבל NAC בשילוב עם תרופות. גורם להרחבה של כלי הדם פי 3 2.
לחץ הדם – שיפור בלחץ הדם, באמצעות הרפית דפנות כלי הדם ושיפור בזרימת הדם.
הנחיות ל ציסטאין ו- NAC
המינון הרגיל: כמוסה אחת עד שתיים ביום על קיבה ריקה! 500 – 1000 מ”ג. מינון מוגבר: 2000 – 3000 מ”ג.
להגברת יצור הגלוטתיון (חשוב מאוד במחלות קשות), הדרך הפשוטה ביותר היא לקחת תרסיסיס גלוטתיון שמוכח מחקרית להעלות את רמתו ביותר מ-10% תוך 7 שעות.
בנוסף, ניתן להוסיף: NAC 3 גרם, גליצין, גלוטמין 3 גרם, סלניום 300 מק”ג, 100 מ”ג של B2 ו- 200 מ”ג של B6 . בנוסף יש תוספים שמעלים את הגלוטתיון בדם: פיקנוגנול, זרעי ענבים, אוכמניות, כורכומין ליפוזומלי. חשוב להוסיף נוגדי חימצון: ויטמין C, ליפוזומלי ביופלבונואידים, קרוטנואידים, טוקופורולים וטוקוטרינולים (ויטמין E מתקדם עם 8 מרכיבים), חומצה אלפא ליפואית פעילה ביולוגית (ראלא) 2400 מ”ג, רצוי לשלב גם עם פורמולת צמחי מרפא. פרוטוקול מלא להעלאת רמת הגלוטתיון ראו בקישור זה.
התוויות נגד: תופעות לוואי כתוצאה ממינון יתר, אפשרית רק אצל חולי סכרת.
איזה סוג מומלץ?
נמליץ על פורמולת NAC נקייה ברמה פרמקולוגית של החברה המצוינת נוטרידין. אפשר להשיג אותה כאן. אם נדרש בדחיפות, אפשר להשיג NAC גם בטבע-לי נטורופתיה (קישור).
מבחינת כשרות, על פי הנחיות ה-Star K האמריקאי, לרוב האנשים מוצר הצמחי מספיק.
References
- Chirkov, Y.Y., et al., Journal of Cardiovascular Pharmacology, 1996; 28; 375-80.
- Ardission, D. et al., Journal of the American College of Cardiology, 1997; 29; 941-47.
