טופהילהאם אתה אמור לפחד מתוספי הסידן שלך? או שמא המחקר אומר לך לפחד?

תרגום מאמר מאת ד"ר. מישל קמיאק (1)

הכותרת האחרונה נגד תוספים שואלת:

"האם תוספי סידן הורגים אנשים?" (4) היא אף מדווחת מסקנות כזב, מציטוטים חלקיים ממחקר שפורסם לאחרונה, ב- JAMA Internal Medicine  ומציין כי: "מצאנו אינטראקציה משמעותית, לאחר הגברת מינון תוספי הסידן, נצפתה עלייה בתמותה עקב מחלות לב וכלי דם בגברים בלבד. למרות זאת, איננו יכולים לשלול את האפשרות כי נטילת תחליפי סידן עשויה להביא לתמותה עקב מחלות לב גם עבור נשים".

ציטוט זה משוחד מאוד נגד תוספים, משום שהציטוט המקורי מהמחקר הוא כדלהלן:

"הממצאים שלנו מציעים כי נטילה גבוהה של תוספי סידן, קשורה להעלאת הסיכון של תמותה עקב מחלות לב וכלי דם בגברים, אך לא בנשים. קיים צורך במחקרים נוספים כדי לבחון את ההשפעה של שימוש בתחליפי סידן מעבר לבריאות העצם".

עכשיו למען השם! תוסף הסידן הזה נשמע ממש מפחיד עבור כולנו - המשתמשים!

האם כדאי לנו למהר ולרוקן את מכלי הסידן שלנו?

טוב.. לא כל כך מהר. זה תלוי בסוג הסידן!

ישנם פגמים מובנים מאליהם שפוסלים את המחקר הזה כגון:

"נטילת תחליפי סידן כללה סידן ממולטי-ויטמינים ותוספי סידן עצמאיים".

הדבר מקביל לביצוע מחקר אשר מודד את הסבירות של שבץ מוחי עקב אימון גופני; ללא תיאור סוג הפעילות.

ככירופרקטית, אני מתעניינת בתוספי מינרלים, כבר איני יכולה לספור כמה צילומי רנטגן שבחנתי, שבהם מופיעים כדורי סידן לא מעוכלים, עדיין בשלמותם, בתוך המעיים. כמעט בכל המקרים כדור הסידן המדובר, היה בצורת סידן קרבונט, שהוא הסוג הגרוע ביותר של סידן שבאפשרותכם ליטול, אם אתם חפצים לספוג אפילו חלק ממנו.

תקבלו יותר סידן מאכילת מכסה הבקבוק מאשר מבליעת הכמוסות שבתוכו!

סידן ציטראטי הפך לצורה מובילה של סידן, שמפורסמת בטלוויזיה באופן שגרתי. למרות שסוג הסידן הזה נספג טוב יותר מסידן פחמני (קלציום קרבונאט), הכמות הנספגת על ידי הגוף היא עדיין זניחה. אז לפני שנמשיך, תנו לי להסביר למה אני מתכוונת ב"סוג" הסידן.

מה שאנו מקווים לספוג כאשר אנו נוטלים תוספי סידן הוא את יסוד הסידן עצמו. אך סידן הוא מינרל, וכיאה לכל המינרלים, כדי שגופנו יקבל את הכמות לה הוא זקוק, המינרל זקוק לליווי של "נושא כלים" או "משגר מינרלים". במילים אחרות המינרל, סידן במקרה זה, "מלווה אל התאים" על ידי נשא כגון פחמן, ציטראט, אספרטאט או אורוטאט.

אולם, לא כל נשא פועל באופן זהה. להלן דימוי פשטני כדי לסייע לכם להבין את הנושא:

שימוש בסידן קרבונאט  (אוקסיד) בתור נשא, זה כמו לנסות לנהוג לתוך תא עם אוטובוס. זה פשוט לא יכול להתרחש, משום שנשא הפחמן גדול מדי. עקב כך, נספגת כמות מזערית של סידן, אם בכלל. למען האמת, הדבר משתווה לבליעת גיר.

שימוש בסידן ציטראט – הציטראט מעט טוב יותר בתור נשא. הדבר מדומה יותר לנהיגה במכונית לתוך התא. יש לך סיכוי מעט טוב יותר לספיגת חלק מהסידן, מאשר עם נשא הפחמן (קרבונאט), אך ברור כי זו עדיין לא האופציה הטובה ביותר.

שלושת הנשאים הפחות מפורסמים (אך הטובים ביותר מבחינת ספיגת המינרל) הם אורוטט, אספרטט, ו-  AEP-2 .

נשאים אלו נוסחו על ידי הפיזיקאי המהפכני, ד"ר האנס נייפר, אשר זכה לתוצאות מוצלחות בעת טיפול במגוון של מצבים בריאותיים כגון סרטן, טרשת נפוצה ומחלות לב וכלי דם (בין היתר, על ידי שימוש בנשאים הללו עם מינרלים).

שימוש בסידן אספרטט הוא מבטיח מאוד משום שזה כמו לנסות לנהוג לתוך התא באופנוע. כאן, הנשא מספק את הסידן בצורה יעילה למיקום הנכון, כדי שהגוף יספוג אותו.

 

כעת נבחן את שני הנשאים הטובים ביותר:

הראשון הוא סידן AEP-2 (אמינו אתיל פוספט =  amino ethyl phosphate). זה כמו לרכב לתא על סקטבורד. הסידן כה נתון לספיגה עד שהוא ממש נכנס לשכבה החיצונית של המיטוכונדריה בתא; זה הטיפול הטבעי היעיל ביותר עבור טרשת נפוצה.

ואחרון הוא סידן אורוטט, אשר פשוט מוליך את הסידן לתוך התא. יכולת הספיגה של תצורה זו היא כה גבוהה, שהיא חודרת לתוך השכבה הפנימית של המיטוכונדריה.

מדוע זה חשוב?

משום שהמטרה היא שהגוף יספוג את הכמות הגבוהה ביותר של הסידן הבסיסי לו אנו זקוקים, כך שנזכה ביתרונות הטובים ביותר כגון מניעת אוסטיאופורוזיס. אם רק כמות מזערית נספגת, הגיוני כי אדם יאלץ ליטול יותר סידן. וכשמדובר בסידן קרבונאט (לדוגמא), מעט סידן בסיסי באמת נספג בגוף אם בכלל; עקב כך הוא איננו מנוצל כיאות על ידי הגוף. אז, השארית פשוט מסתובבת בתוך הגוף באופן שיטתי, וממטירה סידן באזורים מהותיים כגון העורקים, מייצרת אבן כליות ו/או בסופו של דבר יוצאת ע"י הגוף הדוחה אותו , כמו בלעת חתיכת גיר.

הגישה של ד"ר נייפר לטיפול במצבים אלו הייתה לעשות זאת באופן טבעי על ידי טיפול תזונתי הנספג במלואו. אך למרות הצלחתו, הרפואה הקונבנציונלית ביקרה את המאמצים שלו על ידי הפרכת הממצאים שלו עם מחקרים דו-משמעיים כגון זה שצוטט למעלה... אז בואו נחזור חזרה לדיון. אתם יכולים להבחין כעת כי כאשר פשוט נאמר כי אנשים נטלו תוסף סידן או סידן על ידי מולטי-ויטמין, הדבר הינו מעורפל, מטעה ואיננו מדויק בהקשר למסקנת ה"מחקר".

בעיה מהותית אף יותר היא שאנשים מאמינים כי הם יכולים ליטול סידן לבד – ללא גורמים משותפים (קיים צורך בגורמים המשותפים להשלים את הדרישה התזונתית של חומר מסוים; סידן במקרה הזה).

אף על פי שלאנשים רבים ישנה הבנה גבוהה, כי סידן דורש ויטמין D כגורם משותף. ישנם אנשים רבים שלא מבינים, שזהו לא הגורם המשותף היחידי הנדרש עבור הספיגה של הסידן.

מגנזיום, ביחס של 2 ל-1 (סידן: מגנזיום) הוא גורם משותף נוסף אשר הכרחי עבור הספיגה שלו. למען האמת, חלק יטענו כי היחס 1:1 עשוי להיות בחירה טובה יותר כעת, בהתחשב בכך שמחסור במגנזיום עשוי לגרום למחסור ממשי בסידן!

רוב המולטי-ויטמינים (הערת העורך: פרט לבון רניואל) לא מתקרבים ליחס; כאשר אחרים מכילים כמויות מינימליות של מגנזיום. וכמובן, אותה בעיה תקפה כלפי המגנזיום, ביחס ל"נשא" שלו; קשה מאוד להביא לספיגה שלו עם פחמן, כמו הסידן.

למרבה הצער, חרדת ה"ויטמין D הוא רעיל" מופצת באופן יעיל מאוד, רוב האנשים אינם מקבלים אפילו קרוב למספיק מהוויטמין/הורמון כפי שהם אמורים לקבל (בארה"ב – יש חסך ארצי בויטמין D (מקור 2).)

האין זה מעניין כי גם ויטמין D וגם מגנזיום הם בקלות שניים מתוך ארבעת הוויטמינים \ מינרלים החסרים ביותר אצל אנשים בארה"ב? (אחריהם, במרוץ צמוד, נמצאים ויטמין B12 ואבץ).

פגמים נוספים במחקר שלו: האם נבדק מה היה הסטאטוס הבריאותי של האנשים מהמחקר? האם הם התעמלו? ומה נחשב ל"התעמלות"? (משום שאפילו התעמלות שנויה במחלוקת כרגע)? האם איבדנו את כל ההגיון הבריא?

המחקר עקב אחר שתי קבוצות גברים ונשים בין הגילאים 50-71, ומאחר שהסטטיסטיקה מראה כי אנשים רבים בקבוצת הגיל הזו ודאי נטלו תרופה/ות, מדוע הדבר לא אוזכר במחקר? לפי המחקר:

"מודלים של סיכון ורגרסיה מרובי משתנים יחסיים של קוקס, מותאמים עבור קהל דמוגרפי ספציפי, סגנון חיים ומשתנים תזונתיים בהם השתמשו כדי להעריך את הסיכונים היחסיים (RRs) ו- 95% Cls".

כן, כפי שנחשד, אלו שאלות שלא נענו. הציטוט מהמחקר הוא דו-משמעי במקרה הטוב, אך בהחלט מעורר שאלות נוספות! מה היא הכוונה במשתנים תזונתיים? האם חלק אוכלים אוכל מעובד השנוי במחלוקת, בעוד אחרים אוכלים אוכל אורגני? והאם דמוגרפיה/סגנון חיים אינם הצהרה רחבה?

בכנות, אם הצוות ההוליסטי של הרופאים היה מציג את המחקר עם תנאים כה מעורפלים, הלעג לא היה יודע סוף!

היה מחקר נוסף שפורסם במגזין "לב" (3) ושאל את השאלה, "תחליפי סידן: רעים ללב?"

המחקר ציין:

"ניסויים אקראיים בחולים טרם דיאליזה הדגימו האצה של הסתיידות העורק הלבבי (הקרוטיד), וחלק מהניסויים הציגו עלייה בתמותה עקב מחלות לב וכלי דם אצל מטופלים אקראיים בשל סידן".

כמובן, אותן בעיות לא מוצגות בהקשר לסוג הסידן שהם נטלו, וגם לא רשום אם הם נטלו את הקו-פקטורים הנדרשים כדי שהסידן יפעל.

המחקר אף מציין:

"הייתה מודעות זה זמן רב שהם גרמו לתסמינים של דרכי הקיבה והמעיים, בייחוד עצירות, אבל מדאיג אף יותר למצוא, שהם מכפילים את הסיכון של אשפוז בבית חולים עם מצב בטני חריף".

טוב, הסידן יכול לגרום לזה באופן טבעי! הוא פשוט יושב שם במעי!

ואם יש משהו אחד שלמדתי בעבודתי הוא שרוב האנשים סובלים מעצירות כרונית, אך עדיין מחשיבים זאת כמצב נורמלי עבורם. אל תיקחו את המילה שלי; פשוט תצפו כמה פרסומות טלוויזיה מתמקדות בעצירות ושלשול! האם אי פעם חשבתם כיצד כל כך הרבה מוצרים נמכרים עבור שני המצבים הללו בלבד? ארונות שלמים בחנויות כלבו, סופרמרקטים ובתי-מרקחת מוקדשים לטיפול בכל אחת מהבעיות הללו! ובואו לא נשכח את הצרבת; נפוצה כי היא נגרמת על די תזונה לקויה ומחסור במגנזיום!

חשבו על הביספוספונטים (Boniva, Fosamax Fosalan, ו-  (Actonel. אלו המרשמים שרוב הרופאים רושמים נגד אוסטיאופורוזיס במקום תוספי סידן – במיוחד כשיש מחקרים מטעים כמו זה בו אני דנה במאמר הזה.

אנשים רבים מאמינים למה שהרופא שלהם אומר, אז הם נוטלים את ה"תרופה" שבמרשם.

עד ש...

עוד מחקר (5) יוצא ומציין כי:

"ב- 2010, ארגון התרופות והמזון של ארה"ב (FDA), הכריז כי התוויות של התרופות נגד אוסטיאופורוזיס, יכילו אזהרה בנוגע לפוטנציאל לשברי ירך לא שגרתיים. ובשנה שעברה, פאנל של מומחים אשר התכנס על ידי הסוכנות (FDA), הביע דאגה כלפי שברים לא נפוצים, אך לא קבע גבולות מומלצים עבור השימוש בתרופות אלה."

הממ... האין כל הפואנטה של נטילת התרופה היא לעצור את השברים מלכתחילה... ולא לגרום להם?

ומשום שאנו כבר בנושא של תחליפי סידן שלכאורה "גורמים" למחלות לב וכלי דם, כמה תשומת לב הוקדשה למחקר ב- 2008 אשר פורסם בעיתון "ארכיוני רפואה פנימית" (6), שקישר בין התרופה Fosamax לפרפור חדרי הלב בנשים? ציטוט מ- News Medical:

"לנשים אשר השתמשו ב-  Fosamax  קיימת סבירות כמעט כפולה לפיתוח הסוג הנפוץ ביותר של פעימות לב לא סדירות באופן כרוני (פרפור חדרי) מאשר אלו שמעולם לא השתמשו בה, לפי מחקר מ- Group Health  והאוניברסיטה של וושינגטון".

ולאחרונה, נמצא קשר בין Fosamax  לסרטן הוושט (8)  ובאופן רשמי נמצא ב: רשימת האזהרה של RX Recall  (מקור: 9).

וזה לא נגמר כאן. כל 3  התרופות,  Bonivs, Fosamax  ו- Actonel  עדיין בהתדיינות משפטית בקשר לאוסטאופורוזיס של הלסת (7) – מחלה רצינית המנוונת את העצם.

שוב, האין כל הפואנטה היא לעצור את מחלת העצם הניוונית? ורק כתזכורת, אוסטיאופורוזיס היא מחלת עצמות ניוונית!

אז השורה התחתונה; סוג הסידן הוא קריטי! ואם משהו, זה מה שהמחקר הזה הוכיח!

אני יודעת את ההבדל בין נשאי מינרלים זמן רב, וכרגע אני נוטלת גם סידן אורוטט וסידן 2-AEP יחד עם הקו-פקטורים הנדרשים כדי שיפעלו. אך אף יותר מהותי, מה שמונע כל מחלה, כולל אוסטיאופורוזיס ומחלות לב, בעיקר הוא אורח חיים, זהו המפתח למניעה!

מאכלים אורגנים ונקיים, מים נקיים, הרבה שינה, התעלמות ארובית ואנאירובית (אימונים נושאי משקל הם מהותיים בהקשר למניעת אוסטיאופורוזיס) ותוספי תזונה איכותיים, חיוניים כדי לבלום את הלחץ של החיים בנוסף לזיהומים והרעל הסביבתי סביבנו, אשר רק מוסיפים לגדול.

אז האם תפסיקו ליטול תוספי סידן? ממש לא!

References

  1. Online Holistic Health
  2. Nationwide Vitamin D Deficiency
  3. BMJ Journal - are calcium supplements bad for the heart?
  4. Are Calcium Supplements Killing People?
  5. Drug Injury Boniva
  6. JAMA Journal
  7. FDA Advisory Commitee
  8. Recall Warning