טופהילגישות שונות לטיפול בתת - פעילות של בלוטת התריס

התפקיד המרכזי של בלוטת התריס הוא לייצר הורמונים שמווסתים את חילוף החומרים בגוף. רמות נמוכות מדי של הורמונים אלו המתבטאות בתת-פעילות של בלוטת התריס גורמות לשורה ארוכה של הפרעות גופניות ונפשיות. יש השמנה, עייפות או אפילו אפיסת כוחות. חום הגוף נמוך מן הנורמה. ש ירידה ביכולת המנטאלית והקוגניטיבית של האדם . יש נשירת שיער, עור יבש והחלשת היצר המיני. בשלב הראשון של פעולת בלוטת התריס הנורמאלית נוצר ההורמון תירוקסין, T4, שהוא הורמון של המאגרים. ממנו נוצר ההורמון T3, טרייודוטירונין, ההורמון הפעיל בכל תאי הגוף ומווסת של את שחרור האנרגיה. על שניהם יחדיו שולטת בלוטת יותרת המוח. היא מפרישה את ההורמון TSH שתפקידו לווסת את הייצור של שני ההורמונים של בלוטת התריס. כאשר נוצרת כמות מספקת של הורמוני בלוטת התריס, הרמות המופרשות של TSH מאוד נמוכות. אם אין ייצור מספיק של התירוקסין, יש עליה ברמה של TSH. ככל שרמתו של זה גבוהה יותר, כך חמור יותר המחסור בהורמון ים של בלוטת התריס. אבל, הרמות של ההורמון TSH עולות בתגובה למחסור ב-T4 ובלוטת יותר המוח לא מגיבה למחסור בהורמון T3. ברפואה המקובלת, אם יש חשש לתת-פעילות של בלוטת התריס, בודקים את הרמות של TSH. רמתו של הורמון זה יכולה להיות תקינה, אבל הרמה של T3, שאחראי בפועל על חילוף החומרים, נמוכה מדי. בדיקה אמינה של פעולת התריס חייבת להיות בדיקת כל שלושת ההורמונים המשתתפים יחדיו בויסות חילוף החומרים, לא רק בדיקת ההורמון TSH.

תת-פעילות של בלוטת התריס יכולה להיגרם ממחסור ביוד, החומר המרכזי בהורמוני בלוטת התריס. החומצה האמינית טירוזין נוטלת חלק חשוב ביצירת התירוקסין, אבל מחסור בה נדיר יותר יחסית למצבי מחסור של יוד. המינרל סלניום דרוש כדי להפוך את ההורמון T4 לT3-. להיפוך הזה אחראים שני אנזימים והחשוב שבהם פועל ביחד עם סלניום. כך, אפילו במצבים בהם יש די יוד ודי חומצה אמינית טירוזין, אם אין די סלניום, האדם יסבול מתת-פעילות של בלוטת התריס. המקור היותר טוב והיותר בטוח לקבלת סלניום הוא אגוזי ברזיל. 2-3 אגוזים ליום יספקו את הצורך בסלניום. כאשר אוכלים אגוזי ברזיל, יש לשבור כל אחד מהם לראות מהו צבעו בפנים. אם הוא צהוב או חום, כל הסיכויים הם שהאגוז מקולקל. לאגוז ברזיל מקולקל יש טעם גרוע ביותר המצריך שטיפה יסודית של הפה. אפשרות שנייה היא לצרוך כמוסות של סלניום, 200 מק"ג ליום ואפשר גם מעט יותר מזה. (הרחבה - סלניום ואילו סוגים מומלצים*)

קיימות גישות שונות לטיפול בתת-פעילות של בלוטת התריס וגם הסברים שונים לסיבות לכך. בהמשכו של מאמר זה תסקרנה גישות שונות לטיפול בבעיה וכן סיבות אפשריות התורמות מלכתחילה להתפתחות תת-פעילות של בלוטת התריס.

גישה אחת היא זו של ד"ר אד באומן. הוא סוקר מספר רב של גורמים שיכולים לגרום לתת פעילות של בלוטת התריס, לא רק מחסורי יוד, סלניום או תירוקסין. ינתנו בזאת ההמלצות שלו כיצד להימנע מגורמי הסיכון והסבר בקצרה לגבי המנגנונים בהם גורמי סיכון אלו משפיעים.

צריכת אספרטיים

אספרטיים הוא ממתיק מלאכותי שאושר על ידי רשות המזון בארה"ב כלא מזיק לבריאות. מסתבר שהסיפור איתו שונה לגמרי. אספרטיים שהוא L-אספרטיל-L-פנילאלנין-מטיל-אסתר מתוק 200 פעמים יותר מסוכר, והוא כמעט נטול קלוריות. לכן כל כך רבים קפצו על המציאה הזו. חומר זה מתפרק בגוף למספר מרכיבים. הראשון שבהם הוא פנילאלנין שבעודף יכול להיות נוירו טוקסין, בייחוד לסובלים מפנילקטנואריה. הוא יכול לגרום לעוויתות ושיתוקים. חומר שני הוא חומצה אספרטית, שגם הוא יכול לגרום לפגיעה במוח מתפתח ומתנול, שבגוף הופך לפורמלדהיד, רעל.

יש נתונים רבים המצביעים על נזקים של אספרטיים אבל מרביתם מוסתרים מן הציבור. חומר זה יכול במפורש לסתור את הפעילות של בלוטת התריס ויש להימנע שמימוש בו. מי שרוצה להמתיק, יכול לשים בפה חצי כפית של דבש כהה שתביא לו רק תועלת.

סתימות אמלגם

סתימות אמלגם מכילות כספית שהיא רעל מן היותר גרועים המצויים בשימוש האדם. למרות שיש עובדות רבות מספור על הרעלת כספית מסתימות אמלגם, עדיין מרבית רופאי השיניים משתמשים בחומר זה מהמרכיב העיקרי בו הוא כספית.

סתימות האמלגם המצויות בפה נמצאות בסמיכות לבלוטות התריס ויש עצבים משותפים לפה ולבלוטת התריס. מאחר וסתימות האמלגם מפרישות כספית למערכת הדם שנים רבות, יש להן נזק מצטבר באברי גוף שונים. אחד מן המקומות האלו הוא בלוטת התריס. מומלץ לכל אדם הנזקק לסתימות שלא להסכים שיעשו לו סתימות אמלגם אלא סוגי סתימות לבנות אחרות. למי שכבר יש סתימות כאלו והוא סובל מכל מיני הפרעות גופניות ונפשיות גם יחד, מומלץ לשקול להחליף אותן, וזאת רק אצל רופא שיניים שמומחה בתהליך זה. בתהליך החלפת הסתימות, חייבים לשים בפה מכשיר יניקה שיוציא מכסימום מפירורי האמלגם הנוצרים תוך כדי סילוקן של סתימות כאלו.

לאנשים שסובלים מהרעלה של כספית או גם מתכות כבדות אחרות, מומלץ לעבור טיפולי ספיחה (כיליישן) המסלקים מן הגוף מתכות כבדות כמו כספים, עופרת, קדמיום ומתכות כבדות נוספות. יש מספר סוגים של טיפולי ספיחה: ספיחה בהכנסת חומרי ספיחה לוריד, בליעת טבליות מכילות חומרים סופחי מתכות כבדות או טיפולי ספיחה עם נרות המוכנסות לפי הטבעת. בעיתוננו נסקרו בעבר יתרונות וחסרונות של שיטות אלו. אנו לא עוסקים בכך.

תת-פעילות של בלוטות האדרנל

תת-פעילות של בלוטת האדרנל אף היא סיבה חשובה לתת-פעילות של בלוטת התריס. בלוטת האדרנל נחלשת בייחוד אצל אנשים הסובלים מאלרגיות או מסטרס, מצבים המפעלים את בלוטת האדרנל הפעלת יתר. במצב כזה, יכולים להיגרם גם תת-פעילות או גם פעילות יתר של בלוטת התריס. יש רופאים שמאמינים שחייבים לאזן את פעילות בלוטת האדרנל לפני שניתן יהיה לאזן את פעולת בלוטת התריס. יש הממליצים על טיפול עם מנה נמוכה של קורטיזון לשם שיקום תפקוד האדרנל. רכיבי התזונה היותר חשובים להתאוששות בלוטת האדרנל הם סלניום, אבץ, ויטמין E וויטמין .B6

יש להימנע מצריכת בשר לא אורגני

לפי השקפתנו עדיף להימנע מצריכת בשר בכלל. אבל, מי שאוכל בשר, חשוב לו להקפיד שלא יהיו בו הורמונים שונים שניתנים לבעלי החיים בחקלאות הקונבנציונלית. לכן, מי שאוכל בשר, חשוב שיקנה בשר של בעלי חיים שגודלו בשיטה אורגנית.

אין להשתמש במלח המכיל יוד

לסובלים מבעיות בבלוטת התריס, לא מומלץ להשתמש במלח מכיל יוד. בארה"ב מלח כזה מכיל אלומיניום וסוכר כחומרים מייצבים. לגוף גם קשה לטפל במלח שעבר חימום ומבנהו עדין. בארץ, המומלץ ביותר זה להשתמש במלח ים אטלנטי שהוא נקי ומכיל את כל המינרלים שיש בים.

חשוב לצרוך אצות ים וכלורלה

ההמלצות של ד"ר באומן, למעשה של הריפוי הטבעי בכלל, הן לצרוך אצות ים כספקיות של יוד. הכמות היותר רבה של יוד מצויה באצת קומבו, ארמה ווואקמה כענפים מכילים אף הם כמות רבה. אצת הישיקי אף היא ספקית טובה של יוד. מומלץ לטחון במטחנת קפה מספר סוגים של אצות ולצרוך מהם כחצי כפית עד כפית ליום. (הרחבה: אבקת אצות ים אורגנית*). לגבי הסובלים ממחלת אשימוטו, אי סבילות ליוד, יובאו הדעות בנושא זה בהמשך המאמר.

אצות מכילות גם חומר בשם סודיום אלגינאט שהוא חומר טוב לספיחה והוצאה מהגוף של כספית. ד"ר באוצן ממליץ לערבב שתי כפות של אגר או סודיום אלגינאט עם כליטר מיץ פירות. ההמלצות שלו הן מחצית מיץ אננס ומחצית חלב קוקוס. אצות כלורלה מומלצות אף הן. יש בהן ריכוז מרבי של כלורופיל וכן טירוזין וחומצות שומן אומגה-3. אף הן עוזרות לספיחה של רעלים מהגוף.

כדי להכין חלב קוקוס, ההמלצות של ד"ר באומן הן לקחת רבע כוס קופרה ורבע כוס אגוזי קשיו, להשרות אותם ולאחר מכן לטחון אותם בבלנדר עם מעט יותר מליטר מים נקיים. עדיף מים מינרליים. הקוקוס עוזר לפעולת בלוטת התריס. יש בו חומצה בוטירית שעוזרת לכניסת 3T לרקמת המוח. היא גם מתחרה בחומצות רב בלתי-רוויות שבעודף יכולות להתחמצן ולפגיע בתיפקודי בלוטת התריס. בשמן הקוקוס יש חומצות שומן בינוניות שרשרת שעוזרות לווסת רמת סוכר בגוף, הן אנטי אלרגניות ומגינות על המיטוכונדריות מפני נזקי סטרס.

חומצות שומן אומגה 3

ההמלצות הן לאכול פשתן טחון, אותו ניתן לטחון ולשמור בקירור מספר ימים. אין לקנות פשתן שנטחן מראש ולא ידוע מתי. הכמות של פשתן טחון המומלצת על ידיו היא 1-2 כפות ליום. אפשר לערבב אותן עם מיץ פירות או לשים בתבשיל בשעת אכילתו, לא לפני בישולו.

לגבי מי שאיננו צמחוני, דגי ים כמו מקרל וסלמון בר הם מקורות טובים לאומגה 3.

מחלת אשימוטו נגרמת לדברי ד"ר באומן גם בגלל אלרגיות למזון כמו מוצרי חלב, מזונות מכילי גלוטן או בגלל הורמונים שנמצאים במזונות מהחי. כל אלו יכולים לשבש את פעולת בלוטת התריס

תגובה של יצירת נוגדנים יכולה להיות לאנטיגנים ממקור של מזון, לאנטיגנים סביבתיים או לרקמות שצברו רעלי סביבה. היו מקרים בהם הבעיות בבלוטת המגן החמירו אצל אנשים שסבלו מאלרגיה עונתית, שאכלו מזונות עשירי סוכר לא טבעיים או כאשר הם חלו במחלה ויראלית. קנדידה אף היא מוכרת כגורם להחלשת פעילות בלוטת התריס. במצבים כאלו, כאשר הבלוטה מוחלשת ולא מתפקדת כראוי, לעיתים המערכת החיסונית מזהה אותה כגורם זר ואז מתפתחת מחלת אשימוטו. צריכה של רמת אנטיאוקסידנטים גבוהה ותהליך ספיחה כלשהו יכולים לעזור במקרים רבים של מחלת אשימוטו. מסג' לימפתי ובאזור בלוטת התריס עשוי אף הוא לעזור, ביחד עם דרכי טיפול נוספות.

התפריט צריך להיות מורכב ממזונות מלאים ואורגניים. דגשים מיוחדים ד"ר באומן שם על צריכת זרעי פשתן וזרעי דלעת. יש כאלו שנעזרים עם אכילת שמרי בירה. חשוב לאכול עצות ים. במה שנוגע לאצות, יש לשים לב שלא תהיינה תופעות של פעילות יתר. אם זה קורה ד"ר באומן מציע לא לקחת אצות ים כל יום אלא אפילו פעם בשבוע.

המלצותיה של ראין דרום, מחברת Island Herbs

לדבריה של מדענית זו, אחת מן הסיבות היותר שכיחות לתת-פעילות של בלוטת התריס היא הרעלה בגז פחמן חד חמצני. גז זה נפלט ממכוניות ותושבי ערים חשופים אליו הרבה יותר מתושבי כפרים. ככל שאדם מתגורר בסביבה עם יותר עומס תחבורתי, כך גובר הסיכון שלו לחות בתת-פעילות של בלוטת התריס. מחסור כרוני בשינה יכול אף הוא לגרום לתת-פעילות של בלוטת התריס.

נקודה חשובה נוספת המוזכרת על ידה היא לצמצם עד למינימום את החשיפה להלוגנים שפוגעים בפעולת היוד. הלוגנים כאלו הם פלואורידים המצויים במים מופלרים או משחות שיניים, כלור המצוי במי שתייה או בחומרי ניקוי וברום המצוי בתכשירים חקלאיים חומרי שימור ומייצבי מזון.

את הפלואוריד שבמי שתייה אי אפשר להוציא אלא רק באמצעות מכשירי אוסמוזה הפוכה. אבל, אלו מוציאים גם את המינרלים החשובים שבמים כמו סידן, מגנזיום וצורן. הפתרון היותר יסודי הוא לשתות וגם לבשל עם מים מינרליים, אלא אם כן באזור מגוריו של האדם המים לא מופלרים. כלור אפשר להוציא מהמים עם פילטרים מסוגים שונים. אין להשתמש בתכשירים מכילי ברום ולא באקונימיקות המכילות כלור.

המלצה נוספת היא לצמצם צריכת ירקות עלים ממשפחת הכרוביים וכן מוצרי סויה. גם אלו וגם אלו מכילים חומרים בעלי פעילות אנטי תירוקסינית. תרופות המזיקות לפעולת בלוטת התריס הן אספירין, קומדין ותרופות נוגדות קרישה אחרות, תרופות רבות הניתנות נגד דיכאון וסטרואידים, במיוחד קורטיזון ופרדניזון

מתן סלניום עוזר במקרים רבים לרפא או למתן מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס. כספית וקדמיום סותרים בגוף את פעולת הסלניום ובכך גורמים לתת-פעילות. באשר לסלניום, יש להיזהר מעודפים שלו. הדרך היותר בטוחה, כאמור, היא לאכול מספר אגוזי ברזיל כל יום. (הרחבה: סלניום*) מחסורי מינרלים נוספים, לא רק מחסור בסלניום, עלולים לשבש את ההיפוך של T3 ל-T4. יש לצרוך נוסחאות מולטימינרלים וכן אבקה של אצות ים. טבליות של אצות לא עונות לדרישה זו של הוספת מינרלים לגוף. כמות האצות המומלצת ע"י מרבית העוסקים בריפוי טבעי היא 5 גרם ליום, כפית בינונית. צריכת אצות הצליחה, תוך חודשיים, להחזיר לנורמה את רמת ה-TSH. אצל אלו שכבר צורכים תחליפי הורמון של בלוטת התריס או שהבלוטה שלהם הפסיקה לתפקד, אצות יש לא יעזרו, אלא רק תחליפי הורמונים, רצוי תחליפים טבעיים מבלוטות של בעלי חיים.

במחלת השימוטו, רצוי למתן את פעולת המערכת החיסונית. הדרכים היותר טובות לכך הן פיטריות מרפא גנודרמה וטינקטורה של גנודרמה עם ג'ינסנג סיבירי.

עד כמה שניתן, יש להימנע מצילומי רנטגן באזור החזה ובפה, ולהימנע מבדיקות ממוגרפיה וכדומה. פוליסכרידים ביפנוליים, כפי שהיו בבקבוקי הזנה של תינוקות, מפרישים חומרים דמויי הורמונים – יש להמנע מהם. יש להמנע מהכנסת תוספים לדלק, גם כאלו שאינם מכילי עופרת. כולם מזיקים לבריאות בכלל ולבלוטת התריס בפרט.

* הערות העורך - בכתב נטוי